איך לריב נכון עם בן הזוג?

כמה פעמים אמרת לעצמך- “די נמאס לי לריב איתו!! כל ריב מתחיל בצעקות, והאשמות ולבסוף אנחנו לא מדברים כל השבוע. מה לא בסדר בזוגיות שלנו? על כל דבר אנחנו לא מסכימים! אולי אנחנו פשוט לא מתאימים? אולי אנחנו צריכים להיפרד?”

קונפליקטים ומחלוקות קיימים בכל מערכת יחסים זוגית. אנחנו אנשים שונים, באנו מרקע אחר. עברנו חוויות שונות בילדות, בהתבגרות ובמהלך החיים. אנחנו סוחבים על גבינו “שריטות” מהעבר. לכל אחד יש אמונות משלו על החיים, על חינוך הילדים, על תפקיד הגבר והאישה בזוגיות, על איך זוגיות צריכה להתנהל, מי צריך לאחוז בארנק, ושלל ציפיות מבן הזוג שלא תמיד מתממשות. ואז נוצרת מחלוקת, ריב, כעס הדדי. לעיתים הריב מתקיים בטונים צורמים ולעיתים בהתרחקות.

ריב הוא לא מילה גסה כפי שחלקנו חושבים. דרך מחלוקת ואי ההסכמה אפשר לצמוח ולהתמיר את מערכת היחסים לרמה גבוהה יותר של פתיחות ופתרון מחלוקות. כשמשהו עומד בינינו ואין בינינו תמימות דעים והסכמה מלאה לגביו, עדיף להציף את הבעיה, ולדבר על הדברים, במקום “לשמור בבטן”, להתרחק מבן הזוג, לצבור כעסים, מתח ותסכול מהקשר.

אך חשוב לדעת כיצד לריב. באיזה אופן להתמודד עם המחלוקת ואי ההסכמה בינינו בכדי שבן הזוג לא יאטום את אוזניו, אלא באופן בו ירצה לשמוע אותי, להבין את מצוקתי, ולהירתם בכדי לשנות את המצב. בכדי שאצליח להביע את דבריי מבלי לעורר בבן זוגי תחושת כעס והתגוננות, ובכדי שהוויכוח יהיה בונה ולא הרסני, חשוב לשמור על הכללים הבאים:

טון דיבור- לא לצעוק ולא לדבר בתוקפנות. אנחנו לא במלחמה ולא כדאי “לחמם” את האווירה ולהסלים את המצב. צעקות גורמות למחלוקת בינינו להתעצם, סביר להניח שהוא יצעק עלי בחזרה או יתרחק ממני, דבר שיעצים את תחושת הכעס או התסכול שלי כלפיו.  אם יש נושא שמאוד מכעיס ובוער בתוכי כעת ואני לא מצליחה לשלוט בזעם, עדיף לדחות את הריב לשעה יותר מאוחרת או למחר. אך חשוב לא להתעלם ממה שרציתי לומר ולבטא את עצמי ברגע הנכון. כדאי בינתיים לנשום עמוק, לשתות כוס מים וקודם כל להירגע. לצאת להליכה, לעשות פעילות גופנית, לשמוע מוסיקה נעימה, אולי לצאת עם חברה או כל פעילות אחרת שיכולה להרגיע אותי. כדי שאצליח לאחר שאירגע לשוחח עם הצד השני על מה שמפריע לי ולא “לירות עליו” את זעמי. המטרה- לשוחח על הדברים ולא להטיח אותם בכעס על הצד השני.

לדבר בלשון “אני”- בשעת מריבה, אנחנו בדרך כלל נוטים להפנות אצבע מאשימה כלפי הצד השני, להזכיר לו את חלקו המשמעותי בריב ולא את הצד שלנו. במקום לומר לו- “אתה לא בסדר!! אתה צריך לשנות גישה!!” אדבר על עצמי- “אני נפגעתי, ואני רוצה לשוחח איתך על מה שקרה”.

לציין מה אני מרגישה בנוגע למצב- לומר לו- “אני מרגישה מאוד מתוסכלת מכך שלא נצא הערב”.

לדבר בלשון בקשה ולא האשמה-  במקום לומר- “אתה אשם במצב שלנו, במקום לעזור עם הילדים אתה מעדיף לבלות עם חברים. אני קורסת בגללך!!”. לומר- “אני מבקשת שתישאר איתי הערב בבית, אני צריכה את העזרה שלך”

להתייחס רק לסיטואציה הנוכחית- לא לפתוח פנקס חשבונות ישן. ולא להזכיר לו ש”תמיד אתה מתנהג כך! זה לא חדש!”  לא לבצע הכללות, “זה האופי שלך. אתה תמיד מתנהג כך”. לא להוציא את הוויכוח מפרופורציות, ולא להעצים אותו ולהפוך אותו מבעיה מקומית לבעיה כרונית. כי אז הצד השני לא יסכים לשמוע, לא יזוז מעמדותיו, יכנס לעמדת התגוננות כי לא ייתכן ש”תמיד אני כזה”. התייחסות כוללנית למקרים נוספים רק תעצים את הריב.

לא לפגוע- לא להעליב או להשפיל את בן הזוג. לא לכנותו בשמות, או לבצע “אבחונים פסיכולוגיים” לצד השני- “אתה משוגע! פשוט חולה נפש!”. לא להתעסק בגנטיקה- “אתה לא נורמלי כמו אימא שלך” ולא לדבר בשם אנשים אחרים- “כולם אומרים עלייך שאתה דפוק, לא רק אני”. בוודאי שלא לרדת על פגמים חיצוניים – “תראה איך אתה נראה, תגיד תודה שאני איתך”.  בוודאי שלא לתת מכות מתחת לחגורה, ולהטיח בפניו אינפורמציה אישית שסיפר לי בעבר- “גם החברה הקודמת שלך זרקה אותך בגלל זה!!”

לסיכום- כשאני מרגישה אכזבה, תסכול או כעס בעקבות חילוקי דעות עם בן הזוג,  חשוב ונכון להציף את הדברים ולא לשמור את הכאב לעצמי. חשוב לנהל שיחה, ללא צעקות. לדבר על עצמי, לומר לו מה אני מרגישה במצב הנוכחי, מה הבקשה שלי, ולהתמקד רק בסיטואציה הנוכחית, לא לפגוע ולא להיגרר לפסים אישיים. פשוט “לדבר מהלב”. לשתף אותו בכאב שלי, בכדי שבן הזוג יקשיב לדבריי, יבין אותי וינסה ביחד איתי לפתור את הבעיה. הרי בסך הכל גם אם הייתה מחלוקת, ציפייה שלא נענתה או אי הבנה, הדברים לא נעשו מתוך כוונת זדון שלו. עלי להזכיר לעצמי שהאדם שעומד מולי הוא האדם איתו בחרתי לחלוק את חיי. וגם לו יש רגשות, וגם הוא עבר כמה דברים בחייו שגורמים לו להתנהג כפי שהוא מתנהג. ובנוסף להבין שצעקות, הכללות, הטחת האשמות ועלבונות, לא רק שלא יקדמו אותנו להסכמה, אלא יפערו בינינו תהום שככל שהיא תתעצם, לא נוכל לגשר עליה, אלא רק ליפול לתוכה. כשיש בינינו תקשורת טובה, ויכולת לדבר על מה שמפריע לנו בצורה לא פוגענית, דווקא המחלוקת יכולה להעצים את הזוגיות שלנו. זוגות שלומדים “לריב נכון” מגלים שאפילו נעים להם “לריב”, ושאי ההסכמה פותחת צוהר לקידום והתמרה של מערכת היחסים.